היום כמעט והתפוטרתי מעבודתי. התנגחתי ראש בראש עם המנהל שלי, ואפילו אני לא האמנתי שככה אני מגיבה על שטות קטנה והכי טיפשית בעולם...
הוא אמר לי לעשות משהו שאני לא הסכמתי איתו. התחלנו לדבר על זה. בהתחלה בטונים רגועים ואז אמרתי לו: "אני לא עושה את זה כי אני לא רוצה. אני אף פעם לא אומרת לך על כלום לא. מה שאתה מבקש ממני אני עושה גם אם אני לא מסכימה, מתוך הערכה מקצועית ואישית אליך. את זה ספציפית אני לא אעשה. זה לא משהו שהוא נוהל של החברה, לא משהו שהוא עקרוני או יפריע למישהו או יפגע במישהו, ואם אתה רוצה, אתה מוזמן לתת לי הערת משמעת והיא תהיה הראשונה שאני מקבלת בכל ה- 11 חודשים שאני פה" והוא ענה כאילו באיום: "זה לא ייגמר בהערת משמעת. את לוקחת את זה למקומות שלא כדאי לך שזה יגיע אליהם" "אין בעיה. אם אתה לא רוצה אותי בחברה אני הולכת" הסתובבתי לכיוון הדלת והתחלתי לצעוד בביטחון שרק אלוהים יודע מאיפה הוא נפל עליי ואז הוא נלחץ: "טוב, תיכנסי למשמרת נדבר כשתסיימי אותה ואם לא תעשי מה שאמרתי אנחנו נראה בסיום המשמרת מה קורה הלאה". ואני, שיודעת על חוסרים של נציגים במשמרת הזו ומנסיון יודעת שחוסרים מביאים לשיחות שממתינות על הקו, לא נפלתי בפח: "אתה רוצה שאני אכנס למשמרת ותפטר אותי בסופה כי יש לך חוסרים. מה אתה חושב שאני לא יודעת?! אין מצב שאני נכנסת ככה למשמרת. אנחנו נסגור את זה ורק אז אני אכנס או אלך" הוא שותק. "אז מה...?" הוא אומר בייאוש אחרי כמה דקות "כלום. אני הולכת הביתה ולא חוזרת לפה יותר." "חכי לי פה. נצא ביחד, נדבר בחוץ" יצאנו החוצה, הויכוח נמשך. וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מתקפדת ומתעקשת איתו והוא אומר לי: "אני לא רוצה ללכת איתך ראש בראש כדי לראות מי יותר חזק" ואני עונה באדישות אך באסרטיביות: "גם אני לא רוצה ללכת ראש בראש ולכן אני הולכת הביתה ולא חוזרת לפה יותר" הוא ביקש שאני אכנס למשמרת, הוא השהה את הבקשה שלו אליי ואמר לי שאני אכנס ונדבר על זה עוד כמה ימים כדי שהוא לא יגיד דברים שהוא יתחרט עליהם. נכנסתי למשמרת במצב רוח חרא. כל שיחה שלי עם לקוח, במיוחד עם הנחמדים, אני מרחמת על עצמי וכמעט ומתחילה לבכות. פתאום הוא בא, נעמד מעליי, וכשסיימתי את השיחה הוא כיבה לי את הטלפון ואמר לי: "בואי" יצאנו החוצה, ישבנו בשמש והוא אמר לי: "את עושה לי לא טוב. אני יושב על הבמה של האחמ"ש (הוא היה מנהל תורן היום) ואוכל את הלב כי אני לא רוצה לאבד אותך בתור נציגה. את עושה לי דופק מהר ולחץ דם גבוה" "אני לא אשתך – כולה נציגה שלך..." התחלנו לצחוק והוא אמר לי שהוא נורא מעריך אותי ולא מוכן לקבל את זה שאני בשביל שטות מוכנה לעזוב את החברה, שהוא צופה לי עתיד ושיש בי את הפוטנציאל להתקדם ואמר שחשוב לו לדעת שכשאני רואה אותו אני שמחה ולא מתבעסת... הקיצר הוא התחנף קצת, אני התחנפתי קצת בחזרה, ומצאנו פשרה. טיפשית, אבל שנינו הרגשנו איתה טוב. וזהו. אז הפיוז שלי נשרף, שלו גם, הוא כמעט פיטר אותי ואני כמעט התפטרתי וככה נוצר פיוז (שרוף) אחד יותר מדי ואני חצי מיתפוטרת...
לילה טוב וסופ"ש נעים לכולם!
אני