היום כמעט והתפוטרתי מעבודתי. התנגחתי ראש בראש עם המנהל שלי, ואפילו אני לא האמנתי שככה אני מגיבה על שטות קטנה והכי טיפשית בעולם...
הוא אמר לי לעשות משהו שאני לא הסכמתי איתו. התחלנו לדבר על זה. בהתחלה בטונים רגועים ואז אמרתי לו: "אני לא עושה את זה כי אני לא רוצה. אני אף פעם לא אומרת לך על כלום לא. מה שאתה מבקש ממני אני עושה גם אם אני לא מסכימה, מתוך הערכה מקצועית ואישית אליך. את זה ספציפית אני לא אעשה. זה לא משהו שהוא נוהל של החברה, לא משהו שהוא עקרוני או יפריע למישהו או יפגע במישהו, ואם אתה רוצה, אתה מוזמן לתת לי הערת משמעת והיא תהיה הראשונה שאני מקבלת בכל ה- 11 חודשים שאני פה" והוא ענה כאילו באיום: "זה לא ייגמר בהערת משמעת. את לוקחת את זה למקומות שלא כדאי לך שזה יגיע אליהם" "אין בעיה. אם אתה לא רוצה אותי בחברה אני הולכת" הסתובבתי לכיוון הדלת והתחלתי לצעוד בביטחון שרק אלוהים יודע מאיפה הוא נפל עליי ואז הוא נלחץ: "טוב, תיכנסי למשמרת נדבר כשתסיימי אותה ואם לא תעשי מה שאמרתי אנחנו נראה בסיום המשמרת מה קורה הלאה". ואני, שיודעת על חוסרים של נציגים במשמרת הזו ומנסיון יודעת שחוסרים מביאים לשיחות שממתינות על הקו, לא נפלתי בפח: "אתה רוצה שאני אכנס למשמרת ותפטר אותי בסופה כי יש לך חוסרים. מה אתה חושב שאני לא יודעת?! אין מצב שאני נכנסת ככה למשמרת. אנחנו נסגור את זה ורק אז אני אכנס או אלך" הוא שותק. "אז מה...?" הוא אומר בייאוש אחרי כמה דקות "כלום. אני הולכת הביתה ולא חוזרת לפה יותר." "חכי לי פה. נצא ביחד, נדבר בחוץ" יצאנו החוצה, הויכוח נמשך. וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מתקפדת ומתעקשת איתו והוא אומר לי: "אני לא רוצה ללכת איתך ראש בראש כדי לראות מי יותר חזק" ואני עונה באדישות אך באסרטיביות: "גם אני לא רוצה ללכת ראש בראש ולכן אני הולכת הביתה ולא חוזרת לפה יותר" הוא ביקש שאני אכנס למשמרת, הוא השהה את הבקשה שלו אליי ואמר לי שאני אכנס ונדבר על זה עוד כמה ימים כדי שהוא לא יגיד דברים שהוא יתחרט עליהם. נכנסתי למשמרת במצב רוח חרא. כל שיחה שלי עם לקוח, במיוחד עם הנחמדים, אני מרחמת על עצמי וכמעט ומתחילה לבכות. פתאום הוא בא, נעמד מעליי, וכשסיימתי את השיחה הוא כיבה לי את הטלפון ואמר לי: "בואי" יצאנו החוצה, ישבנו בשמש והוא אמר לי: "את עושה לי לא טוב. אני יושב על הבמה של האחמ"ש (הוא היה מנהל תורן היום) ואוכל את הלב כי אני לא רוצה לאבד אותך בתור נציגה. את עושה לי דופק מהר ולחץ דם גבוה" "אני לא אשתך – כולה נציגה שלך..." התחלנו לצחוק והוא אמר לי שהוא נורא מעריך אותי ולא מוכן לקבל את זה שאני בשביל שטות מוכנה לעזוב את החברה, שהוא צופה לי עתיד ושיש בי את הפוטנציאל להתקדם ואמר שחשוב לו לדעת שכשאני רואה אותו אני שמחה ולא מתבעסת... הקיצר הוא התחנף קצת, אני התחנפתי קצת בחזרה, ומצאנו פשרה. טיפשית, אבל שנינו הרגשנו איתה טוב. וזהו. אז הפיוז שלי נשרף, שלו גם, הוא כמעט פיטר אותי ואני כמעט התפטרתי וככה נוצר פיוז (שרוף) אחד יותר מדי ואני חצי מיתפוטרת...
לילה טוב וסופ"ש נעים לכולם!
אני
יש דברים שקורים לי שאני מעדיפה לא להשקיע בהם מחשבה. בד"כ הם נחים להם אי שם בירכתי הקופסא השחורה ולא עולים יותר. בספרות המקצועית זה נקרא סוג של הדחקה. שיהיה. בכל אופן – הדברים האלה שבים ועולים אצלי בחלומות בערבוב עם פחדים אחרים שיש לי. הלילה זה קרה לי, התעוררתי עם דופק מהיר ודמעות בעיניים כאילו החלום היה אמיתי. אני לא יכולה להשתחרר מזה, למרות שברור לי שזה היה סתם חלום, לא יקרה בחיים. בכ"ז – זה משפיע עליי ואני שונאת את זה.
אין לי כוח לשטוח בפניכם את החלום, אני לא יודעת עד כמה הוא מעניין, אבל חברה שלי הייתה בו וכנראה כל הכעס שיש לי עליה בימים האחרונים התערבב לי בחלום. אני מאוד אוהבת אותה, אבל בימים האחרונים אני תוהה ביני לבין עצמי אם ההתנהגות שלה מתאימה לי. היא נורא פלרטטנית, בצורה מוגזמת שלעיתים גובלת בזנותיות בעיני. אין לי בעיה עם פלרטטנות, אין לי בעיה עם סקס מזדמן, אבל יש לי בעיה עם ההתנהגות הזו שלה, שפעם אחת כבר הביאה למריבה בנינו. הכי מרגיז אותי שאח"כ היא נפגעת כשגברים יוצאים איתה רק בשביל סקס ולא בשביל לבסס איתה קשר. אני לא אומרת שהם אינטלגנטים גדולים, או מצדיקה אותם אבל יחד עם זאת, אם כשאת מתחילה איתם זה הרושם שאת יוצרת אז למה את מצפה?! אמרתי לה את זה. היא לא יכולה להפסיק כי היא רוצה שיאהבו אותה. אמרתי לה שאין קשר כי כל אחד רוצה שיאהבו אותו, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים שהתנהגות כזו גורמת להם להיות אהובים.
היא באמת בחורה מקסימה. אני מאוד אוהבת אותה, אחרת לא הייתי משקיעה בה מחשבה בכלל. היא חשובה לי מאוד, אבל יש דברים שאני לא מסוגלת לסבול. כמו למשל הקטע הזה שלה שהיא תמיד תמיד אומרת לי שאני סתם כבדה כי אני לא אוהבת את אותם דברים שהיא אוהבת. היא אוהבת לצאת לרקוד. אני לא. לא מוצאת שום כיף בלהזיז את הגוף שלי בצורה זנותית כדי שגברים יסתכלו עליי ויתחילו איתי. היא כל הזמן מנתחת את ההתנהגות שלי וזה מרגיז אותי. ואז היא אומרת לי שאני מתרגזת כי האמת כואבת. אני מנסה שוב ושוב להסביר לה שזה לא נכון איך שהיא רואה את הדברים ושהיא כנראה לא מכירה אותי אם זה מה שהיא אומרת עליי. היא בשלה. היא החליטה שאני עקשנית על סתם דברים, שאני הולכת עם הראש בקיר. וזה הכי לא אני שבעולם. נכון אני עקשנית אבל אף פעם לא על סתם דברים. רק על מה שחשוב לי. וזה שאני לא רוצה לצאת עם סתם גברים כדי שילטפו לי את האגו זה לא ללכת עם ראש בקיר. ניסיתי להסביר לה עשרות פעמים שאני לא צריכה ליטופים חיצוניים לאגו, כי אני שלמה עם עצמי וכי אני מטפחת לעצמי את האגו ואני לא צריכה גברים כדי להרגיש טוב. היא אומרת שזה בולשיט, ושאין דבר כזה. אני חושבת שיש דבר כזה. כל בנאדם צריך להיות שלם עם עצמו ולהרגיש טוב עם עצמו גם מבלי שהמין השני ילטף לו את האגו. הכי מצחיק אותי שהיא נורא נורא שיפוטית. היא שופטת אנשים בצורה נוראית (לפחות לי היא עושה את זה) והשבוע כשאמרתי משהו על מישהו אחר היא אמרה לי: "יא, אלוהים, כמה ביקורת בבנאדם אחד!" וזה כבר ממש הרתיח אותי. זה הצליח להרגיז אותי כ"כ משני טעמים: האחד – אני אמנם ביקורתית אבל זה לא בא בצורה שיפוטית כמו אצלה, וזה אמנם נשמע סותר – אבל זה לא... (כמו בשיר מנווה חמציצים). השני – שהיא אף פעם לא אמרה לי את זה עד שמ' קרא לי בפניה "ועדת ביקורת". מאז היא החליטה שאם הוא אמר אז זה ככה (כמו לגבי עוד הרבה מאוד דברים – שאח"כ היא הבינה עד כמה היא הייתה בכיוון הלא נכון וביקשה 1000 פעמים סליחה). ואם אני כבר פותחת את הכל, כדאי שאני אסיים בפעם אחת ואוציא את הקיטור שלי פה כדי שזה לא ייצא עליה, אז יש לה את הקטע הזה שהיא נורא נורא מתנשאת מעליי כי היא בשנה שנייה באוניברסיטה ואני לא התחלתי ללמוד. היא עושה את זה כאילו בדרך אגב: "אני יכולה להסביר לך את זה בהזדמנות – אני כבר עשיתי את הקורס הזה" או משפט המחץ שלה: "את חכמה, אולי את לא מכירה מילים גבוהות כי את לא באקדמיה, אבל את חכמה" – מה לעזאזל את חושבת לעצמך כשאת אומרת לי דברים כאלה?!?!?!?!?!?!?! ועוד לאחת כמוני!!!!! ואח"כ היא אומרת שזה שאני לא מוכנה להתחבר עם כל אחד מעיד על התנשאות וסנוביות. נו, באמת... היא באמת מצפה שאני אענה לה על זה ברצינות?! כי אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלא חסר לי מה להגיד. אבל יש דברים שאני פשוט מעדיפה שלא להתייחס אליהם...
אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי, אבל ככל שעובר הזמן אני מתחילה לתהות אם היא אוהבת אותי בגלל שאני אני או בגלל שהעובדה שהיא מנסה לרדת עליי בכל הזדמנות גורמת לה להרגיש טוב לגביי עצמה. ושלא תבינו לא נכון – היא לא משפילה אותי או מתעללת בי רגשית, כי אף אחד לא יכול לעשות לי את זה, אלא שהיא פשוט מנסה לגמד אותי כדי לפאר את עצמה וכשזה לא הולך לה היא מנסה את התיאוריות הטיפשיות שלה על מישהו אחר, שאולי כן מרגיש מגומד לידה.
זהו, אני צריכה ללכת לעבודה,
שיהיה לכם יום טוב.
אני