אמנם זה קרה כבר בערב החג, אבל עד כה לא מצאתי את הזמן לשבת ולכתוב. בעיקר כי הייתי עסוקה בלטחון עד דק את העניין ובעוד כל מיני ענייני חג למיניהם.
אז מה כבר קרה שהסעיר את הרוחות וטרד את מנוחתי, אתם בוודאי שואלים את עצמכם. ואני עונה: א'. זה מה שקרה. המטען הזה לא עוזב אותי, היבלת לא מוכנה להחלים. דווקא כשהפצע נסגר והכל נח בשלום על משכבו ומתנהל בסטטוס קוו שנוח לכולם קם אדון א' ומחליט שהוא כנראה, אופס, עשה טעות כשהוא נתן לי ללכת. ואני, שלאחרונה נתקלת ביותר ויותר אנשים עם הצתה של פלורסנט מקולקל שואלת את עצמי: עד מתי?!
הוא לא התקשר אליי, למזלי הרב. לא אני הייתי זו שצריכה להתחבט בשאלה האם לענות לו או לא כשהלב שלי דופק במהירות שיא בעוד המספר שלו מהבהב על הצג של הסלולר. חברה שלי היא זו שהייתה צריכה להתמודד עם זה. כי הוא לא מספיק אמיץ או לא מספיק טיפש כדי להתקשר אליי ישירות ולשאול את מה שהוא רוצה.
הוא התקשר לחברה שלי בשבוע שאחרי חגיגות ה- 31 להיווסדו. אחרי כמה דקות של שיחת חולין יצא המרצע מהשק. הוא שאל אותה מה שלום החברות שלה. היא אמרה שכולן בסדר ואז אמרה לו שאם הוא מתכוון לאחת ספציפית שיגיד איזה. הוא התחיל לגחך במבוכה ושאל אותה למה לא התקשרתי אליו לאחל לו מזל טוב ליום ההולדת. באמת, למה? אולי כי הלב שלי היה כ"כ שבור בגללך שלא רציתי לאחל לך מזל טוב? אולי לא רציתי לעורר את מה שכבר נשכח? אולי לא התקשרתי כי כשראיתי את התאריך של היומולדת שלך בסידור עבודה היד שלי רעדה והצטערתי שלא חיכיתי עם זה לסוף המשמרת? אולי כי ביומולדת שלך העדפתי לישון כל היום כדי לא לחשוב על עצם קיומך? כל אלו סיבות מספיק טובות?!
ואז הוא שאל אותה מה איתי ככה. הכל טוב. ומה איתך ככה? היא שאלה. בסדר. אתה יוצא עם מישהי? לא. ניסיתי עם כל מיני בנות אבל זה לא זה. התאכזבתי נורא. מה איתה? הכל בסדר. היא עונה שוב. הוא שותק. היא יוצאת עם מישהו? אתה רוצה שהיא תצא איתך? היא יורה אליו שאלה בחזרה לא מסגירה את מצבי (העגום, יש לאמר). לא, אבל אני חושב שזה לא מנומס לא להתקשר אליי ביומולדת. זה לא קשור לנימוס. אתה לא רצית אותה, לא רצית שום קשר איתה. היא אמרה לך שאם זה לא אז זה לא בכלל ואין פה אולי ונראה ונשאר ידידים. הכל או כלום. אז למה שהיא תתקשר אליך?! כי זה לא מנומס לא להתקשר. אין קשר לנימוס. אם היא לא הייתה אומרת לך שלום כשהיא רואה אותך ברחוב, זה באמת לא מנומס, אבל לא להתקשר אליך זה לעשות בחכמה. אני לא יודע... מה אני אגיד לך... אתה רוצה שאני אברר בשבילך אם יש מצב שתחזרו? אני לא יודע. אני חושב שזה לא מנומס לא להתקשר ביומולדת שלי. אין קשר לזה, כבר אמרתי לך. אתה רוצה שאני אבדוק בשבילך? אני לא יודע מה להגיד לך. טוב, אז לא. הפסד שלך.
בהתחלה, כשהיא סיפרה לי היא הזהירה אותי שאני לא מתקשרת אליו עכשיו או בכלל. היא אמרה שהיא סיפרה לי רק כדי שאני אדע שהוא מתחרט. אמרתי לה שאין מצב שאני מתקשרת אליו. ברור שלא. שמחתי על זה שהוא מתחרט, מאוכזב מבנות אחרות, שלא טוב לו ושהוא רוצה אותי בחזרה. זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. ככל שחלף הזמן הרגשתי יותר ויותר רע. כשסיימתי להתארגן למשמרת חג (!), המצב רוח שלי כבר היה בשיא המוזרות שלו ובדרך לעבודה כבר זלגו להן כמה דמעות של געגוע והמחשבה על להתקשר אליו הלכה ותפסה תאוצה. אני גם ככה שונאת את החג הזה. אף אחד לא מבין למה. אני שונאת אותו כי בחג הזה הוא תמיד היה בא אלינו. כי בחג הזה אם לא היינו ביחד אז היינו מדברים בטלפון 10 פעמים בערך במהלך הסדר. כי בחג הזה, לפני שנה בדיוק אמא שלו הייתה אמורה לבוא לפגוש את ההורים שלי בפעם הראשונה. והיא לא באה. כי נפרדנו. ואני בכיתי כל הסדר. השנה היה לי מפלט – התנדבתי לעבוד בערב החג. היה לי ממש כיף (יחסית), וגם השכר לא היה רע... כל מי שעבד באותו ערב היה או מהמוקד של דוברי רוסית או מישהו עם תיק משפחתי שעדיף היה שלא יתקיים. לפחות המחשבות שלי היו במקום אחר ולא איתו.
שנה וחודשיים שאני מחכה לרגע הזה. לרגע שבו הוא יביע חרטה. ואז אני אהיה מספיק חזקה להגיד לו לא. שנה וחודשיים אני מחכה שהוא יגיד משהו ואז אני אשאל אותו, איפה הוא היה כשאני הייתי מוכנה לרדת על הברכיים ולהתחנן אליו ולו רק כדי שיישאר איתי מרוב שאהבתי אותו. שנה וחודשיים שאני מחכה שהוא יימצא מישהי וייצא איתה ויבין כמה שהוא טעה ויתחרט וירצה לחזור אליי. אני שמחה שלא התקשרתי אליו. אני שמחה שהייתי מספיק חזקה בשביל לא לעשות את זה לעצמי. אני שמחה שלמרות שאהבתי אותו יותר מחיי, הייתי מספיק חזקה לא להשבר. ביום שנפרדו דרכינו החלטתי שאני לא אתן לאף אחד אף פעם לפגוע בי יותר. שאני לא אהיה יותר חלשה בחיים שלי. שאני לא אוותר על מה שחשוב לי ואני תמיד אלך עם כל האמת שלי עד הסוף. פעם פחדתי להיות לבד. היום אין לי ספק ביכולת שלי להיות לבד, בשלמות שאני יכולה להגיע אליה גם (ובעיקר) כשאני לבד. כן, כמו כולם, גם אני רוצה בן זוג לדבר איתו אל תוך הלילה, שיחבק אותי כשרע לי, אבל לא בכל מחיר. לא במחיר של עצמי. אם אני אמצא מישהו אני אשמח. אבל אם לא אני לא אצטער. אף אחד, אף פעם לא יביא אותי יותר למצב של תלות בו או בקשר בנינו. היום אני כ"כ חזקה שאף אחד, אף אחד לא יכול לפגוע בי. ולא חסרים כאלה שמנסים. הם יכולים להמשיך לנסות. זה לא איכפת לי.
שיהיה לכולם המשך חג שמח,
אני