כן, אז תמו ונשלמו חגיגות ה- 31 להיווסדו של א'. לא התקשרתי אליו להגיד לו מזל טוב. אבל אחרי שחזרתי מהעבודה והתעוררתי משינת היופי ששרפה לי את כל השבת (ולא תרמה ליופי שלי כלום...) עקבתי באינטרנט אחרי תוצאות משחק הכדורגל של הקבוצה שהוא אוהב. ולכבוד יום ההולדת שלו היא הפסידה 0-4. נכון יותר לאמר שהיא פשוט הובסה. מיותר לציין שאני, רוע לב שכמוני, שמחתי מאוד. הכדורגל הוא אלמנט מאוד חשוב בחייו. את השבתות אצל ההורים שלי תיכננו לפי משחקי החוץ של הקבוצה שלו. כל פעם שהיינו קצת מתווכחים הקבוצה שלו הייתה מפסידה. תמיד הייתי אומרת לו שזה מה שיקרה לו אם הוא יעצבן אותי, וזה בד“כ עבד... נראה לי שכל פעם שהקבוצה שלו מפסידה החיים שלו מתקצרים בשעה, עם כל העצבים והצעקות (את הקללות לא הרשיתי להכניס הביתה... צעקות ועצבים זה מספיק...!) והניסיונות לאמן את הקבוצה מבעד למסך הטלויזיה (גברים לא מבינים שהשחקנים לא יכולים לשמוע אותם דרך המסך גם אם הם יצרחו עד השמיים וגם אם לשחקנים תהיה יכולת שמיעה על אנושית...). בכל מקרה – היום הם הפסידו, הוא לבטח היה עצוב ואילו אני חייכתי לי חיוך קטן ואכזרי מתחת לאיפה שאמור היה להיות לי שפם אם הייתי גבר (או גרוזינית...).
בכל מקרה, אני יודעת שהוא בחיים לא יקרא את מה שאני כותבת, אבל בכ"ז אני רוצה לאחל לבחור הזה, שפעם אמור היה להיות בעלי, המון מזל טוב, אושר, בריאות (בעיקר נפשית) אהבה גדולה (שיימצא סוף סוף את מה או מי שהוא מחפש), וכל מה שהוא מבקש לעצמו ואולי גם קצת יותר. הרבה מאוד הצלחה ועושר כלכלי (כי זה מה שחשוב לו בחיים), ושיהיה לו רק טוב. שכל הדמעות והכאב שחשתי בגללו יתורגמו לאושר גדול עבורו.
אהבתי אותו מאוד, היום כבר לא. אני שמחה שלא נישאנו אני עצובה שהדברים לא נגמרו קודם ואני לא מתחרטת על כלום. לא הייתי משנה שום דבר, כי היה לי טוב איתו, למדתי ממנו המון דברים, קיבלתי ממנו המון וכמו כן מהמשפחה שלו. ושוב – שיהיה לו רק טוב!
זהו. תם הטקס, הקהל מתבקש לקום...
לילה טוב לכולם!