1.4.1986 – אני בכיתה א'. שומעת בפעם הראשונה בחיי על "יום השקר" מאיזה ילד מופרע, אבל הוא ישר מקבל תמיכה מכולם ואני, כבר אז, פתי קטנה, החלטתי שזה יום שאני כנראה לא אוהבת כי אני בטוח אהיה קורבן לשטויות האלה... ככל שהזמן עבר פחות ופחות אנשים סביבי ייחסו לתאריך הזה איזו משמעות.
1.4.2001. יום ראשון. אני חוזרת מיום מגעיל במיוחד בעבודה, היישר לדירה השכורה החדשה שלי. זו הפעם הראשונה שאני שוכרת דירה, ילדה בת 21, בעיר אחרת, עם עבודה מחורבנת, תסכול גדול וכל מה שאני רוצה זה להניח את הראש על הכרית, לישון ולבכות (לאו דווקא בסדר הזה...) אבל כמובן שמכיוון שרק לילה קודם העברתי את הדברים לדירה אני צריכה לסדר את הכל, לעבור בסופר כדי לקנות לי אוכל, לפחות לערב ולמחרת בבוקר, מליון ואחד דברים עוברים לי בראש... אני מתחילה לסדר את הכל, אין לי מספיק מקום לחפצים שלי. אני מתחילה להיות חסרת אונים. הזמן עובר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לפתע הדלת נפתחת. השותף החביב שלי הגיע. הוא בא לראות מה קורה איתי. מתחילים לדבר בקטנה – כי אנחנו עוד לא ממש מכירים. אני בפתחון לב נדיר אל מול אדם זר (ואכזרי...!) מספרת שהיה לי יום זוועה. הוא מסתכל עליי ואומר: "תקשיבי, אני צריך לדבר איתך..." "כן.." "אל תתארגני יותר מדי, כי הבחור שעזב חוזר לדירה. את תצטרכי לעזוב כשהוא חוזר, זה עוד כמה ימים..." אני מתיישבת על המיטה. נוחתת עליה בחבטה נכון יותר. "יו... מה אני אעשה? אני לא מאמינה שזה קורה לי...!" וממשיכה למלמל עוד כל מיני דברים חסרי פשר ופוצחת ברחמים עצמיים. הבחור עומד ומסתכל עליי איך שאני נכנסת לסרטים ורק אחרי כמה דקות, בחיוך שמתרחב לצחוק פרוע, הוא אומר לי: "סתם... האחד באפריל..." אני חושבת שלקח לי עוד כמה דקות טובות כדי להבין שהוא עבד עליי והוא כולו מדושן עונג ומתמוגג לו מנחת... רציתי להרביץ לו. מאז הוא החבר הכי טוב שלי. אני אף פעם לא אבין מאיפה בא המנהג הזה או הרעיון של 1.4 אבל אני יכולה להגיד שלפחות פעם אחת, לפני 4 שנים, יצא לי ממנו משהו טוב...
- - - - - - - - - - - - - - - -
לאחרונה אני נתקלת תופעה מוזרה וטיפשית, שלא לאמר מכוערת, אצל הרבה בנות שרוצות להתחתן. הן מצאו את השיטה. להכנס להריון. לרובן זה עובד והן נישאות בחודש שלישי או רביעי כי לא נעים... ואני רק רוצה להגיד: בנות, אתן נפלתן על הראש????? אני כל פעם בשוק מזה מחדש. זה הדבר הכי אידיוטי ששמעתי עליו בחיים! אני בחיים לא אעשה כזה דבר. בחיים. במהלך שנותיי עם בן זוגי לשעבר, היו לנו חודש וחצי של סרט... היינו בטוחים שמשהו התפקשש ואנחנו, כנראה, מתרבים... הוא ישר אמר לי בטון אחראי: "מתחתנים, שיהיה לך ברור" ואני ישר אמרתי לו שממש לא. אני לא מתכוונת להתחתן איתו רק כי הייתה איזה פשלה. לא יכולתי לחשוב על הפלה, כי סירבתי להאמין שזה קורה לי, אבל היה לי ברור שזו לא סיבה למסיבת חתונה. אמרתי לו שהכל נשאר אותו דבר, ואם נחליט בשלב כלשהו בחיינו להינשא אחד לשני זו לא תהיה הסיבה. מאוחר יותר, כשהכל התברר שזה היה לשווא יצא לי לדבר עם מישהי שהייתה ידידה שלי. היא גדולה ממני בכמה שנים טובות, היא גרה עם חבר שלה כבר 7 שנים ומתה להתחתן והוא לא רוצה. היא שאלה אותו מה יקרה אם היא תהיה בהריון. הוא אמר לה ברור שהפלה. כשסיפרתי לה את התגובה של א' היא ישר אמרה לי: "אז תכנסי להריון, וככה הוא יתחתן איתך" הבטתי בה בעיניים פעורות לרווחה ואמרתי: "אין מצב". זה הדבר הכי מטומטם וטיפשי שאפשר לעשות, שלא לאמר עם מכוער ברמות מטורפות.... בעצם אין לזה פאנץ' ליין כלשהו (נדבקתי ממ' – להגיד כלום בהרבה מילים...), אבל זו סתם מחשבה ואולי בכלל לא צריך להיות פה פאנץ' ליין כי זה ברור שלא עושים כזה דבר...!
- - - - - - - - - - - - - - -
אני חילונית גמורה. מערבבת בשר עם חלב, אוכלת פרות נמוכות ועוד כהנה וכהנה. אחי הוא בחור ישיבה, אצל רב מאוד מפורסם ומכובד. אתמול, שרב כבד, אני לובשת ג'ינס צמוד, גופייה צמודה ונוסעת להרשם ללימודים. בדרך חזרה אבא שלי מבקש שאני אאסוף את אחי מהישיבה. גם חבר שלו צריך לבוא איתנו. אני נוסעת לישיבה, לבושה בגדי פריצות, ואז אמא שלי (שאותה אספתי דקה קודם...) אומרת לי: "תתכסי. את לא יכולה ללכת ככה לשם!" ואני, מרגישה איך המירמור שלי גואה, חשה את הכפייה הדתית על בשרי, לראשונה מאז שזה המצב בבית, יושבת עם סוודר (!) שמצאתי באוטו, בחוץ שרב, אפילו המזגן לא מקרר אותי, ואני מחכה באוטו לאחי, מוקפת פינגווינים. ממש אנטרטיקה באמצע הקיץ... אתמול זו הייתה הפעם הראשונה שאורח החיים שלנו התנגש. אחרי זה אמא שלי ביקשה ממני לא להגיע אליה לעבודה ככה כי מכירים בעיר את הוריי ואחי וזה עלול לפגוע בו. נאסר עליי ללבוש גופיות כשאני מגיעה לעיר הזו... אני מבינה את ההיגיון, אבל זה בכ"ז מכעיס אותי. פתאום אני מרגישה שכל האיזון המשפחתי השתנה ולא לטובתי. כפיצוי על הכפייה אכלתי סנדוויץ' עם נקניק ואחרי זה אכלתי שוקולד חלב. לאף אחד זה לא הזיז, אבל זה היה המאבק הקטן שלי בכפייה שהרגשתי אתמול...
- - - - - - - - - - - - - - -
לא' יש יומולדת מחר. בעצם עוד 40 דק' חגיגות ה- 31 להיווסדו מתחילות. ואני מתלבטת האם להתקשר אליו או לא. אני לא רוצה לגלות שמצבו יותר טוב משלי, אני לא רוצה לדעת שרע לו. אבל כשחברה שלי סיפרה לי שהשבוע היא ראתה אותו והוא נראה רע, חייכתי לעצמי, כי אני נראית הרבה יותר טוב...
- - - - - - - - - - - - - - -
דיברתי עם חברתי מהמוקד היום. סיפרתי לה שמ' בטוח שאני אמרתי לחברה השנייה שלי לא לדבר איתו. כשהיא דיברה איתו הוא שאל אותה אם ועדת ביקורת (התכוון המשורר אליי. אני לא מבינה איך בנאדם אחד יכול להיות ועדה אבל שיהיה... אלא אם כן אני מתרבה - ראו פסקאות קודמות - ואני לא!) נתנה לה אישור. היא לא אמרה שאני אמרתי לה לפות שלוש פעמים לדבר איתו ביום של הישיבת צוות כי ידעתי שהנעלול פלא הזה יחשוב שאני אמרתי לה לא לדבר איתו. היא לא ענתה לו על זה והמשיכה לדבר איתו כרגיל. אמרתי לה שאני חייבת לדבר איתו כי המצב כמו שהוא לא נעים כי אנחנו עובדים ביחד. היא אמרה שאני צודקת (הייתי בטוחה שהיא תהיה נגד), כי זה הדבר הבוגר לעשות. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להתיידד איתו שוב, אלא רק ליישר את ההדורים. הסכמנו שאני אעשה את זה עוד הסופ"ש הזה. ובינתיים, מישהו כנראה מת ומינה אותי להיות הדוברת של מ' כי כל מיני בנות שאני מכירה וגם כאלה שאני לא ממש מכירה, למעט אולי בפרצוף, באות לשאול אותי אם אנחנו ביחד. כשהן נענות בשלילה הן שואלות אם יש להן סיכוי איתו, אחרות שולחות אליי את המיילים שהוא שולח אליהן כדי שאני אסביר להן למה הוא התכוון ושואלות מה לכתוב לו חזרה. לכולן אני אומרת שאני לא יודעת אם יש להן סיכוי (גם אלה שאני יודעת בוודאות שממש אין מצב...), אני מסבירה שאני לא דוברת שלו ושהן מוזמנות לפנות ישירות אליו כי הוא ואני זה ממש לא. ורק דבר אחד אני לא אומרת: שהוא לא מובן גם לי ולכן אני לא יכולה לתרגם אותו לאף אחת. אבל זה נורא מצחיק אותי, כי זה אומר את מה שתמיד ידעתי: שמבין שנינו אני כנראה השפויה והמובנת והוא זה שמשחק משחקי מילים שרק הוא מבין את החוקים שלהם...
- - - - - - - - - -
ולמי שחיכה לדיווחים ממסעותיי במרכז – זה לא יצא לפועל מאחר וקמתי עם כל העין שלי נפוחה ולא הסכמתי לצאת מהבית אם אני לא חייבת. אז שמתי משקפי שמש גדולים נסעתי להרשם ללימודים וחזרתי ישר הביתה. היום אני כבר יותר טוב ואם מחר אני אהיה בסדר, אני אסע בערב ואחזור בראשון בבוקר...
זהו, סופ"ש נעים לכולם – אני עובדת מחר בבוקר...!!!
ביי