במסגרת עבודות הכפייה שהוטלו עליי אני ממשיכה לעשות סדר בחפצים שלי משנים עברו וכמובן שאני ממשיכה לעדכן אתכם בפרטים עסיסיים שבכלל שכחתי על עצמי, אבל בהחלט גרמו לי להיות בשוק מעצמי וגם להקרע מצחוק מהשטויות שהייתי עושה בצבא...
האמת שאני לא כ"כ יודעת איפה להתחיל. אני יודעת שהייתי נורא מאוהבת איזה תקופה בבחור שעזב את הארץ (מהפוסט הקודם) ואח"כ חזר והיום אין לי מושג מה קורה איתו, ולמען האמת אני גם לא יודעת למה בסופו של דבר, גם אחרי שהוא חזר לצמיתות לארץ, הקשר בנינו ניתק. עכשיו באמת מעניין אותי לדעת למה... ידעתי איפשהו בתחתית הקופסא השחורה שלי שהוא היה חלק משמעותי (ומשעשע...) מהחיים שלי באיזשהו שלב, אבל לא מעבר לזה. לא זכרתי את הדרמה ואת הסערת רגשות שהייתי בה בגללו, והופתעתי לגלות כמה הוא אהב אותי בחזרה. למען האמת זה הכי הפתיע אותי, כי ידעתי שהוא אהב אותי אבל לא ידעתי עד כמה.
בכל מקרה – בדומה לסיפור עם הנוטש נזכרתי בעוד קטעים שהיו לי, למשל, עם איזה סמל מהבסיס. זכרתי שהיינו כמה פעמים ביחד במצב מאוזן ובאחת הפעמים אחד הקצינים (שהיה לי איתו גם קטע...) תפס אותנו אבל לא מעבר לזה. זכרתי שפעם הסמל הזה אמר לי משהו על זה שאני שרמוטה מוסווית מאחורי מבט תמים, אבל לא זכרתי מה גרם לו להגיד את זה או את ההקשר שבו זה נאמר. זה משפט שמלווה אותי עד היום - כי הוא הצחיק אותי אז והוא מצחיק אותי גם היום. והיום נזכרתי שהוא לקח על עצמו את המשימה להוכיח לי שאני בחורה בלתי מוסרית בעליל. לא זכרתי את זה בכלל עד שקראתי את כל מה שהיה בנינו במשרד שלו על הרצפה, בטרמפ הצבאי, באוטובוס ובכלל – בעוד כל מיני מקומות מוזרים שמי היה מאמין שאני אעשה בהם סקס או משהו באזור. קראתי את זה והתפקעתי מצחוק... מסתבר שהבחור הזה היה הראשון שחשף אותי לעולם הבלתי מוסרי הזה של סקס בלי אשמה, גרם לי לתת ראציונל לעובדה שזה שיש לו חברה שהוא מאוד אוהב לא קשורה אליי בשום צורה, ואפילו טרחתי לשכנע אותו שלא לספר לה עלינו וגרוע מזה – כשהוא דיבר איתה בטלפון אני הייתי אצלו במשרד עם כוונות לא תמימות בכלל, ובמקום שזה יעשה לי רע, זה רק הצחיק אותי עוד יותר. אני בנאדם רע מיסודו... הוא אמר לי שאני בחורה לא מוסרית ואני פשוט מסתירה את זה מאחורי המבט התמים שלי וזה רק מדליק אותו יותר. מסתבר שכל פעם שהיינו נפגשים הוא היה אומר לי שהוא מת לזיין אותי (במילים האלה... עד אז לא חלמתי שזה יקרה לי, באמת הייתי ילדה טובה ממושב בדרום ולא יותר מזה), וגם אני לא בדיוק הייתי תמימה... כשקראתי את זה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי – הייתכן שהייתי כזאת מופקרת?!?!?!?! אחת הפעמים שכתבתי עליהן הפתיעה אותי במיוחד, בעיקר כי זכרתי את הערב הזה אבל כנראה שכמה פרטים משום מה נשמטו מזכרוני או נכון יותר הודחקו עמוק עמוק למקומות שהשתיקה יפה להם: אני הייתי אצל החיילים שלי באמצע הלילה באחת מביקורות הפתע שהיינו עושים להם. הוא עלה אליהם לחדר כדי לקחת עיתון ואז הוא ירד קרא לי למטה חצי קומה: "המפקדת!" אני יורדת, איך שאני רואה אותו שוכחת שאני משחקת מפקדת בצה"ל ועוברת לשחק את תפקיד המופקרת, הוא מסתכל עליי כמו זאב על כיפה אדומה, נעצר על החזה, קולט שאני בלי חזייה מחייך ושואל: "מתי את מסיימת?" "עוד שתי דקות" "אני מחכה לך במשרד שלי" אחרי שתי דקות בדיוק, אני למטה. הוא בטלפון עם חברה שלו. איך שהוא מסיים הוא קם. מתחיל לנשק אותי, דוחף לי ידיים מתחת לחולצה ומביע את ההתפעלות הרגילה שלו מהחזה שלי. אני דוחפת אותו הצידה ומסבירה לו שהחלטתי שזהו, אני מנתקת את כל הקשר הזה כי זה לא מתאים. הוא מתעלם, ממשיך לנשק אותי. אני נקרעת – מצד אחד נורא רוצה, מצד שני המצפון מציק. אחרי חצי דקה: לעזאזל המצפון. יש לי עוד כמה שנים טובות לחיות איתו, זה לא הזמן להקשיב לו עכשיו. אולי תפסיק רגע? אני מרימה את הקול והוא בפעם הראשונה עוצר ומסתכל עליי: למה, מה קרה? הוא שואל ברצינות תהומית ואני מתחילה לחייך: כי האור מפריע לי. מי יילך לכבות אותו? ברור שאתה כי אתה רוצה סקס. הוא קם לכבות. מזדיינים על הריצפה (רק בשביל הפרוטוקול: אין לי בעיה עם סקס באור אבל החיילים שלי יכלו לראות הכל מלמעלה...) למחרת בבוקר: הוא רואה אותי לבד, בדרך לחדר אוכל: "המפקדת" אתה לא צריך לקרוא לי ככה כשאנחנו לבד "זה לא משנה עם מי אנחנו, את תמיד מעבירה אותי לדום מתוח" לוקח את היד שלי וממקם אותה בין הרגליים שלו. אני מחייכת לעצמי, מתנערת ממנו וממשיכה ללכת לחדר אוכל כשהוא לצידי.
אני לא מאמינה על עצמי!!! אני מרגישה פתאום נורא רע בקשר לזה. כמו איזה שחקנית פורנו בסרט סוג ז'. אז למה אני לא מפסיקה לצחוק מזה?! אני ממש מקווה שאני בחיים לא אחזור להתנהג ככה. ידעתי איפשהו בקופסא שלי שבצבא הייתי קצת, איך לאמר, מופקרת. אבל לא תיארתי לי שזה היה עד כדי כך... אני יודעת שזה נגמר כשעזבתי את הבסיס הסגור והייתי חודשיים קרוב לבית, אז לא היה לי איפה לעשות שטויות ועם מי. אחרי זה יצאתי עוד כמה חודשים עם הקצין ההוא שתפס אותנו ("את לא מאמינה, הייתה אצלו מישהי בחדר כשאני נכנסתי. את יודעת שיש לו חברה שהיא לא מהבסיס? מעניין מי זו הייתה, הוא ממש ניפנף אותי משם, היא הייתה מתחת לשמיכה, אני בטוח! מי בכלל הולכת איתו, הוא כזה מגעיל...! – הוא לא ידע כמובן שזו אני, הוא גילה את זה רק אח"כ, כשעשינו שמירות סגל ושניהם באו אליי לעמדה בלילה, באותו זמן, כל אחד עם כוונות אחרות: הקצין עם תה חם ורצון להעביר את השמירה בשיחות נפש והסמל מחשבות על איך לחמם אותי – בלי קשר לתה כמובן...) קצת אחרי שהשתחררתי הקצין הזה ואני נפרדנו. יומיים אחרי זה התחלתי לצאת עם א', שניגב לי את הדמעות על הקצין ובסוף גנב לי את הלב, ועכשיו אני כאן. לבד. קוראת את כל השטויות שעשיתי, מרגישה מאוד נבוכה אבל חייבת להוציא את זה החוצה. מצד אחד יש לי חיוך טיפשי על הפנים של ילדה קטנה שעשתה משהו רע והיא יודעת את זה ומצד שני אני מרגישה כ”כ מופקרת ולא מבינה איך יכולתי להתנהג ככה....
מי אמר שלא נהנים בצבא?! היום זו הפעם הראשונה שאני מוכנה להודות שלא היה לי כ"כ רע שם, ואמא שלי לא מבינה מה הסיבה לזה, היא רק אומרת: "אמרתי לך שיום אחד את תעריכי את מה שעשית בשירות הצבאי..." אבל אני יודעת משהו שהיא לא... זה בכלל לא קשור לתפקיד הצבאי שלי, זה קשור לשעות הפנאי שלי בצבא ואלוהים יודע שלא היו לי הרבה כאלה, אבל אלה שכן היו – היו כנראה מאוד איכותיות...