הסתיו באוויר, ואני, שלא אוהבת סתיו ועוד פחות מזה את החורף מתחילה לשקוע עמוק יותר ממה שהייתי שקועה עד היום....
אפרסמונים. זה מזכיר לי הרבה דברים. יש לי היום עוד סיבה לשנוא אותם... הידיעה שהגיע הסתיו הכתה בי באמצע המשמרת שלי לפני כשבוע, כאשר לקוחה מעברו השני של הקו ביקשה מבעלה שיביא לה את האפרסמון מהשולחן. אני לא זוכרת איך נגמרה השיחה אני רק זוכרת שהייתי עצובה אח"כ. אני לא אוהבת אפרסמונים, אף פעם לא אהבתי. אבל כן הייתי אוכלת אפרסמונים בסלט פירות. לא בכל סלט פירות אלא בסלט פירות של אמא של א'. היא הייתה מכינה אותו מכל הלב והוא היה תמיד כ"כ טעים, אפילו שהוא הכיל אפרסמונים. וקלמנטינות גם.
אהבתי את אמא שלו, אפילו שהיה לי מאוד קשה איתה. הייתי לה הבת שמעולם לא הייתה לה והיא הייתה גאה בי והשוויצה לכולם מהיום שבו היא ראתה אותי. לבן שלה יש חברה מקסימה. חברה ממשפחה טובה, עם ערכים ועם לב טוב. היא הייתה מאוד קשה איתי בהרבה מהמקרים, אבל זה לא הפריע לה להתגאות בי ולהשוויץ בי כאילו הייתי חפץ יקר.
כבר שבוע שאני חושבת עליה. לא רוצה להתקשר אליה בכדי לא להיכנס שוב לסערת רגשות שלקח לי המון זמן לצאת ממנה. חסרים לי הדברים הקטנים: הביקורים המקריים שלי בעבודה שלה, השיחות על כל מיני דברים קטנים ולא חשובים. הגלידה של יום שישי בערב והסלט פירות. סלט של מזל....