אתמול בערב שלחתי אליך הודעה שאני מצטערת שפגעתי בך, לא הגבת, לא ציפיתי שתגיב כי יצאתי מנק' הנחה שאתה ישן או שפשוט תגיד לי שלא קיבלת אותה אם אני אשאל למה לא ענית לי. קצת התפעת אותי כשלפני שעה שלחת אליי הודעה שאתה לא מבין על מה ואני עניתי לך שבאופן כללי. אמרת שהכל בסדר. אני יוצאת מנק' הנחה שאתה קורא את זה כי כבר הבהרת לי שאני מסקרנת אותך ולכן בוודאות תיכנס לקרוא את מה שאני כותבת ואולי גם תגיב (בלי שמות – לא כמו האקסית שלך...!). ידעתי שזה מה שתגיד לי ואולי גם קצת בגלל זה סיפרתי לך שלא הורדתי בסופו של דבר את הבלוג. אולי כי נוח לי יותר שתקרא מה אני כותבת וזהו במקום כל הזמן לנסות להסביר את עצמי ולהסביר לך שאני לא מוזרה, לא מעניינת ולא מסקרנת בעליל. סה"כ בחורה בת 24.5 עם שריטה קטנה במוח, אהבה גדולה למילים – לא משהו חריג באופן קיצוני – שנמאס לה לענות על שאלות לא קשורות. בטח לא משהו שצריך למשוך את תשומת ליבך יתר על המידה, במיוחד לאור דברים אחרים שאתה אומר לי, שלא מסתדרים לי עם שום דבר ובשום סיטואציה. למרות שאתה טוען שאתה הכי ברור בעולם – זה לא נתון לויכוח – אתה לא ברור לי או לעולם.
בכל מקרה – אז אולי כדאי שאני אסביר לך את מה שלא תבין לבד ולא תשאל כי זה לא ממש מעניין אותך וגם אם תשאל אני קרוב לוודאי לא אענה וגם אם אני אחליט כן לענות לך לא בטוח שתקשיב לי או תייחס לזה איזשהי חשיבות ושוב יהיה בנינו נתק בתקשורת... הבנת את הרעיון הכללי. אני מקווה.
אז אם נחזור לשאלה המקורית, שנשאלה כבר כמה (הרבה) שורות קודם לכן וגררה אחריה מיליון הסברים: על מה אני מתנצלת? התשובה היא שאתמול בלילה לפני שנרדמתי חשבתי עליך. מאז שצעקתי עליך בטלפון באותו ערב לא ממש חשבתי עליך ולא הקדשתי מחשבה בכלל לכל מה שהיה או נכון יותר לא היה (וגם לא יהיה) בנינו. פשוט חתמתי את זה כמו שתיכננתי מלכתחילה והנחתי את זה מאחורי. ואז כאמור אתמול בערב חשבתי עליך. פתאום נזכרתי איך לפני שבועיים בערך שלחת אליי הודעה באמצע הלילה. כל פעם שאני מתכננת לישון מוקדם משהו מעורר אותי, או מעיר אותי, ואתמול, אחרי שנשכבתי במיטה, וזה היה לפני 2:30 בלילה, אמרתי לעצמי: "הלילה אני אשן מוקדם, ארדם מהר וכלום לא יעיר אותי" ואז נזכרתי שזה מה שאמרתי לעצמי באותו לילה שהקמת אותי מהמיטה ודיברנו במסנג'ר כמעט עד הבוקר. ואז הבנתי משהו שאולי לא הבנתי קודם: אם אחד כמוך (חסר מצפון, לא רגיש וכיו"ב – אלה מילים שלך, לא שלי...) טורח לשלוח אליי הודעה ממש מאוחר בלילה, ולכתוב בה שממש העלבתי אותך, אז אולי יש מצב שנעלבת ממני. בגדול. אולי יותר ממה שאתה אומר ואולי אני סתם מדמיינת, אבל נו, מילא. וזה מה שגרם לי לשלוח אליך את ההודעה האמורה. אני לא יודעת אם אני בכיוון או לא, אני רק יודעת שיש מצב שנעלבת ולכן אני מתנצלת.
יחד עם זאת (היה צפוי שזה יגיע, לא?!), אני רוצה להגיד לך שזה מצחיק אותי – כל המצב הזה שנוצר. אתה התעקשת שהדברים אף פעם לא ישתנו בנינו ושאתה לא תיתן לזה להשתנות ותעשה הכל בשביל שהמצב יישאר אותו הדבר כמו עכשיו ופתאום אמרת לי לפני שבוע וקצת שאין על מה לדבר אחרי שאישרתי את מה שאתה חשדת ומאז גם התרחקת ממני. אין לי בעיה עם זה כי ידעתי שזה מה שיקרה מראש ובגלל זה אמרתי לך מלכתחילה שאם הייתי אכן שוכבת איתך לא הייתי מדברת איתך אח"כ כי כבר לא היה לנו על מה. ואז נעלבת. ועכשיו אני מוצאת את עצמי בשעת צהרים זו יושבת וכותבת לך, מתנצלת על שפגעתי בכבודך, וזה מצחיק אותי. כי אני ידעתי שזה יהיה ככה וכל הניסיון שלך להגיד שזה לא יהיה ככה ושאתה תעשה הכל כדי שזה לא יהיה ככה מציג אותך עכשיו באור קצת טיפשי. מוכיח לי מחדש את מה שאני כבר יודעת עליך מזמן: אתה תמיד אומר לי דברים שאתה לא מתכוון אליהם, אתה תמיד עושה הפוך ממה שאתה באמת חושב ואני שמחה שכמו תמיד לקחתי את הדברים שלך בערבון מוגבל כי אם לא הייתי עושה את זה, היום הייתי מאוד נפגעת ממך. ואני יודעת שאתה אוהב שבנות בוכות בגללך (אתה אומר שאתה לא אוהב את זה אבל אתה אומר את זה עם חיוך ענק – שמי שמאמין למה שיוצא לך מהפה באותו רגע צריך להיות תמים מאוד או טיפש מאוד), אבל אני חייבת להודות שהפעם זה לא הצליח לך כ"כ. ואני שמחה. כי מהשנייה הראשונה שראיתי אותך ידעתי הרבה מאוד דברים עליך – מבלי שאמרת לי אפילו מילה, אתה אפילו לא ידעת מי אני באותה שנייה (זוכר מה סיפרתי לך באותו ערב שהקפצתי אותך הביתה?), וידעתי גם איך להתמודד עם זה לפני שזה בא. אמנם האקסית שלך הפתיעה אותך והביאה לי אותה בהפוכה, וקצת שיבשה את מהלך העניינים, כי את זה באמת לא צפיתי, אבל בגדול – אני שמחה שצדקתי, צר לי אם נפגעת, צר לי אם אתה נפגע עכשיו, אבל זה המצב.
אמרתי לך שאני תמיד צודקת. לא האמנת לי. קצת חבל לי שצדקתי אבל אני שמחה כי ידעתי איך לשמור על עצמי מפני פגיעה אפשרית.
אה, ועוד משהו קטן: זוכר את השאלה שלך: מה יוכיח לי שאתה לא זיין? אז מבלי שהתכוונת הצלחת לעשות את זה ולא מהסיבות שאתה חושב. וכן, אני עדיין חושבת שאתה יכול להיות רגיש ואני עדיין חושבת שיש לך מצפון – למרות שאתה מכחיש את זה, אבל גם אתה וגם אני יודעים שלפחות לילה אחד – המצפון שלך העיר אותי משינה. אין צדק בעולם...
יום טוב שיהיה לך,
אני