היום יצא המרצע מהשק: הקפה – כנראה שלא היה קפה. זה למה הוא לא היה טעים...!
אז איך גיליתי את זה "אינשטיין" שכמוני? או! מעשה שהיה כך היה... היום אספתי אותו בבוקר והייתי נורא מגעילה אליו. למה? ככה התחשק לי ("אם תתעורר איתי בוקר אחד תדע שאני לא בנאדם של בוקר..." "אין כזה דבר – אני הכי מקסים בבוקר וזה יעשה לך מצב רוח טוב..." "זה תלוי מה יהיה לילה קודם..." חיוך וקריצה, הוא צוחק) בכל אופן, הוא דיבר ודיבר על זה שהוא צריך מישהי שתשבור לו את הלב ושהוא מחפש את האחת שתעשה את זה כבר. אמירה שחצנית לכל הדעות, בעיקר בהתחשב שלטענתו יש מישהי כזו רק שהיא בחו"ל (שקר?! אני עדיין מנסה לברר...). מאוחר יותר במהלך היום – הוא ישב לידי כל המשמרת אני הייתי עם חצי גב אליו כי בזמן שהיה רגוע ולא היו שיחות (יום נדיר ונפלא לכל הדעות...) דיברתי עם חברה שלי והתעלמתי ממנו לחלוטין. לא יצאנו להפסקות ביחד. בסוף היום – הולכים יחד הביתה. בדרך – עמוס. הוא מבסוט מעצמו ואני יורה אליו חיצי ציניות על כל אמירה חיובית שהוא משחרר על עצמו ("אני אתחפש לסופרמן בפורים, אני אראה טוב עם בגדים צמודים..." "לא, אתה פשוט תגעיל את כל בנות המוקד ותגרום להן לטראומה" "לא נכון אני חתיך" "אתה סביר. לא יותר מזה") אחרי כל חץ רעיל הוא אומר לי שהוא שמח שאני קצת מערערת לו את הבטחון. אני מסביר שכדי שזה יקרה צריך להיות איכפת לו ממני והוא אומר שאיכפת לו מאוד. אני מתעלמת. עומדים בפקקים של אחה"צ (תתפלאו – קיים גם בדרום...!) ואז הוא שואל על אותו נציג מאז (ראו בלוגים קודמים) אני אומרת לו שנראה לי שיש לו חברה אבל אולי באותו יום שהוא הזמין אותי אליו יכולתי לעלות ולבדוק האם קפה הוא באמת קפה (שאלה סמויה בין השורות...). ואז שתיקה. "אני חושב שחברה שלך הייתה בהלם שאמרתי לה שהיית אצלי לקפה כי היא הסתכלה עליי מוזר..." "מה מוזר בקפה? למה יש לזה הקשר מיני...?" (שאלה מטומטמת ומיתממת לכאורה...) "אני לא יודע..." (תשובה מטומטמת לא פחות...) "כשזה יהיה קפה כזה – היא כבר תדע – בצורה מפורטת... ואני לא בטוחה שיהיה, אבל אם יהיה..." (הייתי חייבת לסייג כדי להבהיר שאני רוצה, אבל שזה לא יהיה ישיר מדי...) "את יודעת שאם אני רוצה זה יהיה..." (חיוך שחצני ובטוח בעצמו) "אתה כ"כ בטוח?" "כן... אני יכול להוכיח..." "אתה מוזמן מאוד לנסות..." (דגש על מוזמן מאוד...) הוא שותק רגע, מחייך, בוחן את הפנים שלי לראות אם אני רצינית, אני בעצמי כבר לא יודעת... ואז הוא משנה נושא ובמבט כאילו מהורהר אומר לי, בלי קשר לכלום: "את יודעת – את ואני – אנחנו מאזנים אחד השני. אנחנו גם נורא מצחיקים..." "ממש..." (אני - בציניות אכזרית על רגע של גילוי לב...) "נדבר" "ביי ביי" והוא עומד מחוץ לאוטו, לא סוגר את הדלת ולא אומר כלום. מסתכל עליי ובסוף אומר: "נסיעה טובה" סוגר את הדלת והולך. אני רוצה להרביץ לעצמי, כמו בעיצומו של חג שיעי... איך פיספסתי?! הרי הוא לא היה נזכר בסיפור עם הנציג הזה (שבהתחלה הוא בכלל לא הכיר ועכשיו הוא קורא לו בשם המשפחה כאילו הם היו יחד בפלמ"ח...) אם הוא לא היה מנסה להוכיח נקודה... הוא לא היה אומר שחברה שלי חושדת אם הוא לא היה רוצה להגיד משהו ואני אומרת: אתה כזה טמבל חסר אונים! לא יכולת לעשות משהו ביום חמישי? מה הכנת לי קפה כזה מגעיל שעמד לי בגרון ועוד אילצת אותי לשקר ולהגיד שהוא טוב?! לא יכולת לעשות משהו שהיה מועיל לשנינו?
מכל העניין הזה הגעתי למסקנה אחת: חברה', בפעם הבאה שאתם מזמינים מישהי לקפה שהוא קפה, תגידו "קפה ועוגה" וכשתזמינו אותה לקפה סקס תגידו קפה. קפה חזק וטוב.... ככה לא יהיו אי הבנות!!!!
יום טוב שיהיה לכם!
אני