אני קוראת את הבלוג שלך הרבה – אני לא מגיבה, כי אני לא מגיבה בד"כ (ואח"כ מתבעסת שלא מגיבים אליי...) אבל אני רוצה שתדעי שאני קוראת אותך (ועוד כמה...אבל להם אני כבר אכתוב/אגיב בהזדמנות אחת...) די בקביעות. ולמה אני עושה את זה?! קודם כל כי את מעניינת בעיניי. את מזכירה לי אותי וזה שחצני להגיד – אבל כשאני נזכרת בעצמי בעזרתך זה בד"כ מעלה לי חיוך על הפנים. אני כ"כ מבינה אותך, את התיסכול הזה של ההתבגרות וזו התקופה הכי מחורבנת וכולם אומרים לך כל הזמן שזה התקופה הכי יפה בחיים... בתחת שלי! היא לא התקופה הכי יפה בחיים אבל היא בהחלט המשמעותית ביותר. זו תקופה משמעותית בחיים כי את מעצבת את עצמך למי שתהיי אח"כ.
אני כותבת לך את זה כי לא מזמן כתבת פוסט על כך שבלעת הרבה כדורים וניסית להתאבד (יש לי הצתה מאוחרת – מה לעשות...?!) ומאז אני עוד יותר עוקבת אחרייך – כי אני מפחדת שתעלמי ואם תעלמי אני מפחדת לחשוב מה הסיבה לכך שנעלמת...
כל פעם שאני קוראת אותך, אני נזכרת באהבה שלי לאביב גפן – כי אם זכרוני אינו מטעה אותי גם את אוהבת אותו. אני חייבת לספר לך שכשהוא הוציא את "אור הירח" אני הייתי בכיתה ז' (לפני בערך 10 שנים או אולי קצת יותר...) והוא עדיין היה לא מוכר ולא אהוב. ואני קיבלתי במקרה ממישהו העתק של הקלטת שלו (באיכות נמוכה מאוד וירודה מאוד) ומאז התמכרתי לכאב. התמכרתי אליו והאמת – אני לא מצטערת על זה אבל גם לא ממליצה על זה לאף אחד. הייתי ככה כמה שנים – עד כיתה י'. אח"כ זה עבר. אני עדיין אוהבת אותו, ואני מאמינה שגם את עדיין תאהבי אותו בעוד כמה שנים, אבל אני רוצה להגיד לך משהו: זה נורא כיף להרגיש את האומללות הזו, ונורא כיף לשקוע בדברים ולהזדהות איתו ועם מה שהוא לכאורה מייצג ומשדר אבל ומרות שאני עד היום עושה את זה (חופרת בפצעים פתוחים בכדי לעכב את ההחלמה) זה אחד הדברים הכי לא בריאים שאפשר להתמכר אליהם.
את ילדה מוכשרת, שכיף לקרוא מה היא כותבת, וכואב לי לקרוא שעוברת עלייך תקופה לא טובה.
אני לא מנסה לתת עצות (ואם זה הרושם שהתקבל אז אני מתנצלת...) אני חושבת שמה שאני מנסה להגיד זה שאני תמיד קוראת את מה שאת כותבת ואני תמיד רוצה להגיב ואני לא יודעת מה להגיד, ואם זה משפר קצת את ההרגשה שלך – אני אהיה הכי שמחה בעולם.
ותבטיחי לי רק דבר אחד: תעשי רק דברים שעושים לך טוב. ותחייכי הרבה.
אני