זהו, סיימתי את הקורס, הגיע הזמן לעשות מזה כסף!!! ובשביל כסף, צריך עבודה... ועבודה טובה או מינימום עבודה סבבה, אז ניגשתי למקום ליד הבית, הכי טוב ליד הבית ככה לא צריך אוטו.
אני: “שלום...”
הוא: “שלום...?”
אני: “אתם מחפשים ברמנים?” - איזה טעות! הייתי צריכה לשאול בלשון יחיד! ב-ר-מ-נ-י-ת! - נשמע יותר טוב.
הוא: “אמממ... אני לא יודע כל כך, תשאלי את המנהל, אני אקרא לו”
אני: “אוקיי, סבבה, תודה” אז מי אתה לעזאזל?!?! טוב, לפחות עוד אפשר לתקן.
המנהל: “כן?”
אני: “היי, אתם צריכים ברמנית?” יוווווו מה זה אתם צריכים? ולמה ברמנית? הייתי צריכה להגיד, אמממממ..... אמממממ.... טוב, לא יודעת.
המנהל: “תראי בדיוק יש לנו בחור שעומד לעזוב, תאילנד, הולך לתפוס גלים”
אני: “חחחחחח...” טוב, פסיכית הוא רואה שאת צוחקת בכוח.
המנהל: “כן.... אז יכול להיות שזה יהיה אקטואלי עוד שבוע בערך, יש לך ניסיון?”
אני: “כן, הייתי ברמנית באולם אירועים, אלופה בסאן-פרנסיסקו ולגונה כחולה” די עם הבדיחות זה לא מצחיק אותו אפילו, להיות רצינית!
המנהל: “ אבל בבר עדיין לא עבדת?”
אני: “עדיין לא, אבל יש לי תפיסה טובה ואני מאמינה שאני אוכל ללמוד את העבודה מהר” אני??? תפיסה טובה??? לא להוסיף!
המנהל: “טוב, תשאירי טלפון, ולירז תחזור אליך”
אני: “טוב, סבבה”
יופי, עבר מאז שבוע וחצי, ואף אחד לא התקשר, אפילו לא לירז שאין לי מושג מי היא בכל העסק הזה - ממשיכה לקוות ולחפש עבודות...
צ'או...